פיהוק: תעלומה לא פתורה

למרות העובדה שלמעשה כל אדם מפהק על בסיס יומי, הפעולה הזו עדיין נחשבת לתעלומה. בכתבה זו נתעמק בעולם המבלבל של מדע הפיהוק, נגע בנושאים מגוונים כמו סכיזופרניה, אמפתיה, שימפנזות ועוררות מינית.

לא הרבה מחקרים נעשו על פיהוקים, זה לא תפס את דמיונם של רוב המדענים. אבל ברגע שאתה מתחיל לקלף את השכבות, יש הרבה על מה לדבר.

תהליך הפיהוק נראה פשוט יחסית: הפה נפתח, שאיפה אוויר מהירה, עצירה קצרה בנשימה, ולפעמים מתיחה שמתלווה לפיהוק.

אך זה רחוק מהרשימה המלאה של האירועים. פיהוק הוא התנהגות מסובכת יחסית, המתפרס לאורך ממוצע של 6 שניות.

שרירי הפנים נמתחים והראש מוטה לאחור. העיניים מתכווצות או נסגרות ולפעמים יכולות לדמוע. מיוצר רוק וחצוצרות השמע של מרכז האוזן נפתחות. מעבר לכך, ישנם כנראה שינויים בתפקוד הלב וכלי הדם, עצב-שריר ובנשימה שעדין לא גילינו.

זה דבר ידוע שאנו מפהקים כאשר אנו משועממים או עייפים, ומחקרים הוכיחו שזו עובדה מדעית. בכל אופן, ישנם דיווחים על כך שצנחנים מפהקים לפני צניחה, מוסיקאים מפהקים לפני שעולים לבמה, וכלבים מפהקים לפני שהם תוקפים – בכל אלה יש כמובן יותר מאשר עייפות.

המיניות של הפיהוק

באופן מעניין, לפיהוק יש מרכיבים המשותפים להתנהגויות אחרות. לדוגמא, ישנם דברים דומים בין פנים במהלך פיהוק ופנים במהלך אורגמה. חלק מהחוקרים מאמינים שיש לכך מקורות משותפים, ולמרות שבמבט ראשוני זה יכול להשמע קצת מגוחך, יש ראיה לקשר ביניהם. בתור התחלה, פיהוק מופעל על ידי אנדרוגנים (הורמונים גבריים) ואוקסיטוצין. נוסף על כך, רוב הסמים שמייצרים מתיחות ופיהוקים אצל חולדות גורמים בנוסף לזקפה.

עוד קשר מסקרן בין מיניות לפיהוקים עוסק בתרופות נוגדות דיכאון. תרופות המכילות קלומיפרמין ופלוקסטין בדרך כלל מדכאות חשק מיני, ואצל חלק מהאנשים הן מייצרות תופעות צדדיות: הפיהוק שלהם מעורר אורגמה.

כולנו פיהקנו מאז שהיינו ברחם, וכן שורה שלמה של בעלי חיים – ממעופפים עד לנחשים, מדובים עד לגיריות – כולם מפהקים. הפיהוק הוא ללא ספק התנהגות עתיקה, והעובדה שהפיהוק נשמר במשך האבולוציה אומרת שהוא דבר שימושי.

התכנית ששולטת בפיהוקים נמצאת בנוסף לכך בחלק עתיק של המוח. כדוגמא לכך מטופלים שלוקים בטרשת אמיוטרופית צידית (ALS – מחלת ניוון שרירים) חסרי יכולת לשלוט בשרירים שלהם יכולים לפהק באופן רגיל. נוירולוגים מאמינים שזה אומר שתיאום הפיהוק נשמר בגזע המוח, חלק עתיק של המוח מבחינת אבולוציונית, יחד עם המרכזים האחראים לשליטה על הנשימה וטון וסקולרי.

פיהוקים מדבקים

אחד הדברים המעניינים ביותר בקשר לפיהוקים הוא שהם מדבקים. בזמן שאתה קורא את הכתבה הזו, יש סיכוי טוב שאתה מפהק רק מהמחשבה על כך.

על פי רוברט ר. פרובין, חוקר הפיהוקים הפורה ביותר, הוא בעצמו הפך ל"גירוי לפיהוקים". כל חבריו מודעים לעבודתו, ברגע שהוא נכנס לחדר אנשים מתחילים לפהק.

הדבקות מאדם לאדם מתועדת היטב. ילדים עד גיל 5 לא נדבקים מפיהוקים.

פיהוקים אצל חיות זה דבר שהוא פחות נפוץ, אך זה נצפה אצל שימפנזות ויונקים אחרים.

מחקר שנעשה בצפייה בבבונים זנובים (זן של בבון) מצא שפיהוקים נפוצים יותר בקרב אנשים שנמצאים במערכת יחסים קרובה. מחקר תצפיתי דומה שנעשה על שימפנזה ננסי מצא שהפיהוק מדבק יותר כאשר הוא מופץ על ידי מספר אנשים שנמצאים בקשר קרוב יותר.

זה נצפה גם אצל כלבים כאשר יש יותר סיכוי שהם ידבקו מפיהוק על ידי הבעלים שלהם מאשר על ידי אדם זר, דבר שמחזק את הטענה שלהיות בקשר קרוב מגדיל את הסיכוי לפיהוק.

לחלק מהחוקרים, הממצאים הללו אומרים שפיהוקים מציעים תובנה מסקרנת במוח האנושי – במיוחד, תובנה על אמפתיה ראשונית.

החוקר סטיבן פלטק עשה מחקר שבו המשתתפים קיבלו סריקות MRI בזמן שהם צופים באנשים אחרים מפהקים. נמדדה פעילותם באזורים שונים במוח. אזורים אלו מעורבים-התייחסות עצמית, תורת הנפש, ובזיכרון אוטוביוגרפי. החוקרים מסיקים:

"הממצאים שלנו מספקים תמיכה נוספת להשערה שפיהוקים מדבקים יכולים להיות חלק מרשת עצבית הקשורה לאמפתיה."

המדידה הפוטנציאלית של אמפתיה יכולה להיות שימושית בהבנת מצבים נפשיים מסויימים. לדוגמא, בהפרעות נפשיות כמו אוטיזם וסכיזופרניה, היכולת של אדם להעריך רגשות של אנשים אחרים ולהבין את המוטיבציות שלהם, מופחתת באופן משמעותי.

לדוגמא, מחקר שפורסם ב-2009 מצא שאנשים הלוקים בסכיזופרניה פחות רגישים להדבקות מפיהוקים וצחוק.

לא כולם מאמינים שפיהוקים קשורה לאמפתיה, בכל אופן, ניסוי שפורסם מצא דבר אחד משמעותי שמנבא הידבקות מפיהוקים: גיל. אנשים מבוגרים בעלי סיכוי נמוך באופן משמעותי לפהק כאשר הם צופים בוידאו שבו אנשים מפהקים מאשר אנשים צעירים הצופים באותו וידאו. החוקרים מצאו בנוסף שרמת האמפתיה של אדם (נמדד על ידי שאלונים), השעה ביום, והאינטליגנציה שלו לא היו משמעותיים בניבוי הסיכוי של אותו אדם לפהק.

כך או כך, יש בהחלט היבט חברתי לפיהוקים – אבל זה לא עונה על השאלה "למה אנו מפהקים". זה יכל להיות פיהוקים או שיהוקים שגם הם מדבקים, אז למה זה נשימה עמוקה?

למה פיהוק?

אם הפיהוק נשמר במהלך האבולוציה, כנראה שזה חשוב מבחינה פיזיולוגית. ישנם מספר תאוריות, אך כיום אין הסבר ודאי.

יותר מדי או פחות מדי גזים

זו התאוריה מוכרת ביותר הקשורה לפיהוקים. הרעיון הוא שכאשר יש פחות מדי פחמן דו חמצני (CO2) או כשיש יותר מדי חמצן (O2) נוצר פיהוק על מנת להגיע לאיזון.

אם נטייל בחזרה ל-400 שנים לפני הספירה ונשאל את היפוקרטס, הוא היה אומר שמטרת הפיהוקים היא למחוק "אוויר רע" מהריאות שלנו. אבל אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו, זה שתאוריה עתיקה היא לא בהכרח תאוריה טובה.

בכל אופן, בניסוי היחיד שבדקו את התאוריה הזו, שתי הגרסאות כשלו. החוקר סיכם:

"תאוריית ה-CO2/O2 נדחתה עקב כך שגם לנשימת חמצן טהור וגם לנשימת גזים עשירים ב-CO2 לא הייתה השפעה משמעותית על הפיהוק למרות ששניהם הגבירו את שיעור הנשימה."

מעמדת חשיבה הגיונית, פיהוק כדרך לשנות גזים בריאות נשמע לא סביר. שיעור נשימה גבוה הוא הדרך הנורמלית לגוף בשביל להגביר את רמות החמצן בדם, ואין שום ראיה לכך שפיהוק יכול לעשות זאת טוב יותר.

אם אתה רוצה לנסות את התאוריה הזו בעצמך, פשוט תעצור את הנשימה כמה שאתה יכול – אתה תגלה שזה לא מייצר פיהוק.

תאוריה אחרת אומרת שפעולת הפיהוק עוזרת להגביר את החמצון ברקמות. שוב, בתאוריה הזו יש חורים, למרות שפיהוקים מפעילים את מערכת העצבים האוטונומית, בכך שהם מגדילים את כלי הדם וקצב הלב, זה לא משפיע על מערכות אלו יותר ממה שתנועות פשוטות של הגוף משפיעות עליהן.

פיהוקים משפרים ערנות

פיהוק יכול לעזור לנו להישאר ערניים?

תאוריה אחרת היא שעל ידי מנגנון מסוים, פיהוק מגרה ומרענן מוח עייף. זה בהחלט נכון שפיהוק נוטה להתרחש בדיוק לפני ואחרי שינה, כמו גם בזמנים שונים ביותר כאשר הדחף לישון יותר חזק.

בכל אופן, מחקרים הראו שאם מצב ערנות – נמדד על ידי שימוש באא"ג (אֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפָלוֹגְרָם) – לפני ואחרי פיהוק, נמצא שאין שוני משמעותי במשך "מצב הערנות".

באופן דומה, משתתפים עם חשק לישון, או עם לחץ לישון, נשארו ערניים למשך אותו זמן עם פיהוק ובלי פיהוק. לכן לתאוריה הזו אין כל בסיס מוצק.

טמפרטורה

תאוריה חדשה יחסית טוענת שתהליך הפיהוק עוזר להוריד את הטמפרטורה של המוח אם הוא מתחמם. בתיאור יסודי של התיאוריה סוכם:

"נראה שפיהוק מופרז הוא סימפטום שמתרחש במצבים שמגדילים את טמפרטורת המוח ו\או הליבה, כמו נזק במערכת העצבים המרכזית, מחסור בשינה, ועיכובי ספיגה מסוימים של סרוטונין."

במחקר אחד, המשתתפים מתבקשים לצפוץ בסרטונים שבהם אנשים אחרים מפהקים. חלק מהמשתתפים הצמידו קוביות קרח למצחם, בזמן שאחרים הצמידו דברים חמים לראש.

הקבוצה שהצמידה קוביות קרח פיהקה בתדירות נמוכה יותר, בהתאם לתאוריית הטמפרטורה. בכל באופן, חוקרים אחרים הצביעו שקרח המוצמד למצח בעל סיכוי גבוה לקדם את הערנות, בזמן שמצד חם נוטה לגרום להרגשת עייפות, ולכן מגביר את הפיהוקים. בגלל הגורמים הללו, לתוצאות אין שום קשר לטמפרטורה של המוח.

האתגר הגדול ביותר של התאוריה הזו הוא "איך פיהוק מקרר את המוח?" הפיהוק קוטע נשימה באף שהיא הרבה יותר יעילה בקירור המוח.

תאוריית לחץ באוזניים

אולי שמת לב שפיהוקים מאזנים את הלחץ באוזניים. זה בולט במיוחד כאשר טסים במטוס. הפיהוק גורם לכך על ידי הרגעת שרירי האוזן (טנסור טימפני וסטפדיוס), דבר זה פותח את חצוצרת השמע.

ישנם ויכוחים על כך שהפיהוק הוא מנגנון הגנה שמונע נזקים באוזן. עד כה, אין מחקרים שמוכיחים ששיעור הפיהוקים עולה כאשר עולים בגובה. בליעה ולעיסה יכולים לעשות את אותה עבודה, כך שלא נראה שיש לזה יתרון אבולוציוני מסוים. זה גם לא מסביר למה התדירות של הפיהוקים עולה כאשר עייפים – אפילו בגובה במים.

אלו התאוריות הנפוצות ביותר, אך הן לא היחידות. חלק מהאנשים מאמינים שפיהוקים עוזרים למנוע התמוטטות חלקית של הריאות, מאווררים את השקדים ומחדשים את השכבה הפעילה של הריאות.

אף אחת מהתאוריות הללו לא נבדקה עד כה.

קצת חבל לסיים את הכתבה הזו מבלי להסיק קצת מסקנות לגבי למה כולנו מפהקים, אך לרוע המזל, המדע עדיין לא חקר מספיק את הנושא. ייתכן מאוד שהתשובה כוללת חלק או את כל התאוריות שהוזכרו. לבנתיים, נצטרך להמשיך לנחש.

אולי יעניין אותך גם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *