עתיק ובריא: מדע הצחוק

כולנו צוחקים. חלק צוחקים יותר מאחרים, אך זו תכונה משותפת אצל כל בני האדם. צחוק נותן הרגשה טובה ומגבש אנשים. ברצינות, אין צורך בהקדמה כשמדובר בצחוק, אבל בשביל מה הוא?

אנחנו צוחקים מבדיחות (אף על פי שלא מכל הבדיחות). אנחנו יכולים לצחוק בציניות, במתיחות, כאשר אנו לחוצים, או אפילו ללא סיבה כלל.
הצחוק שלנו יכול להיות בלתי נשלט או מטורף, והוא יכול להיות צחוק כפוי, מזוייף או ממושך בכוונה.
הצחוק כל כך נפוץ שמדענים לא יכולים להתעלם ממנו; הוא חוצה את כל הגבולות. בני אדם מכל תרבות ברחבי העולם. תינוקות שהם עיוורים וחרשים, אף על פי שלא שמעו או ראו מישהו צוחק מעולם, והם עדיין צוחקים.
במאמר הזה, נסתכל בקצרה על מקורות הצחוק ומה קורה למוחנו כאשר אנחנו משועשעים.

הצחוק של בעלי החיים

הצחוק הוא תכונה משותפת גם לבני דודנו, הקופים הגדולים. מה שאומר שזה היה יותר מהמצאה עתיקה שנשמרה עד היום. כמו רוב הדברים שהאבולוציה משמרת, זה חייב להיות בעל שימוש.

מחקר משונה אך מעמיק עירב דגדוג של מגוון קופים מכל מיני סוגים ותינוקות של בני אדם. החוקרים באותו מחקר השוו את צלילי הצחוק שנוצרו. באופן מעניין, זנים שדומים לנו מאוד (כמו שימפנזות ושימפנזות ננסיות) היו בעלי קול אקוסטי דומה יותר לבני אדם כאשר הושוו עם קרובים מרוחקים יותר שלנו (גורילות ואורנגוטנים, לדוגמא).

כמו חיות חברתיות, בני אדם מתאספים בקבוצות גדולות. תאוריה אחת אומרת שהצחוק (ביחד עם דיבור) עוזר לנו ליצור קשרים בצורה יותר יעילה.

בין אם התיאוריה הזאת נכונה או שתהיה קשה להוכחה, אין שום ספק שצחוק מקרב אנשים. צחוק עוזר לבנות מערכות יחסים וכאשר חיים בקבוצות בסוואנה, יצירת קשרים בהצלחה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.

היכולת של הצחוק להתנהג כדבק חברתי עוזרת להסביר למה בני אדם מזהים בקלות רבה צחוק מזויף או מאולץ.

מדעי המוח של הצחוק

זה לא יפתיע שפעולה מורכבת, מגוונת ובעלת משמעות כמו צחוק לא מוגבלת לאזור אחד במוח. חוקרים עשו מאמצים רבים על מנת להבין את טווח האזורים במוח שמעורבים.

מחקר אחד, השתמש בסריקות MRI בשביל לחקור אילו אזורים במוח היו בפעולה. הם חילקו את המשתתפים ל-3 קבוצות: הקבוצה הראשונה דוגדגה בכף הרגל והיו בעלי רשות לצחוק, הקבוצה השנייה דוגדגה אך למשתתפים נאמר לדכא את הצחוק שלהם, והקבוצה השלישית הייתה צריכה לצחוק באופן רצוני בלי שידגדגו את המשתתפים בה.

במוחות של הקבוצה הראשונה – המשתתפים שצחקו בכנות – אזורים מסויימים היום פעילים בעקביות רבה יותר כאשר משווים ל-2 הקבוצות האחרות. אלה היו:

Lateral hypothalamus – מעורב במערך של תהליכים, כמו קידום הגירוי והתנהגות מזינה, הפחתת תפיסת הכאב, פעולות עיכול, ולחץ דם

Parietal operculum – אחראי במידה מסוימת על עיבוד החושים כמו נגיעה ודרגת חום.

Amygdala – מעורב בעיבוד זכרונות, קבלת החלטות, ותגובות רגשיות.

Right cerebellum – חשוב בקשב חזותי, שפה, ודמיון המצבים של אחרים.

במהלך הצחוק, אזורים בקליפת המוח הקדם חזיתית פעילים, משחררים אנדורפינים – הידועים בתור מפחיתים כאב ומגדילים את האופוריה.

מעורבות ההיפוקמקפוס והאמיגדלה גם ראויים לציון, הם חלק מהמערכת הלימבית, אזור עתיק של המוח המעורב בשליטה על רגשות עמוקים, תזונה, ותפקידים אחרים החשובים על מנת לשרוד.

הצחוק כתרופה

ההתקדמויות האחרונות בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה יוצרות הסברים פסיכולוגים, פעילות נוירולוגית, ומצב ההורמונים שלנו. מסגרת חיובית של המוח בהחלט גורמת לנו להרגיש טוב יותר פיזית. לא הכל בראש, פסיכולוגיה משנה פיזיולוגיה.

מחקרים שחוקרים ספציפית את השפעות הריפוי של הצחוק הם מעטים, וכאלה שנמצאו בספרות נוטים להשתמש במאגר קטן של משתתפים, מגיעים למסקנות מהוססות.

אנשים מבוגרים

מחקר שנקרא "השפעות הטיפול בצחוק על דיכאון, קוגניציה ושינה בקרב קשישים" פורסם בשנת 2011.

בסך הכל, 109 משתתפים לקחו חלק. בערך כמחצית עשו טיפול בצחוק (ארבעה מפגשים לאורך קורס של חודש), והאחרים היו קבוצת בקרה. מילוא שאלונים, שאמדו את הבריאות המנטלית הכללית שלהם, דיכאון, דיווחו על בריאותם הפיזית ועל איכות השינה שלהם לפני ואחרי הניסוי.

אף על פי שההשפעות לא היו ניכרות, החוקרים הסיקו: "טיפול בצחוק נחשב לשימושי, ונגיש בקלות עם השפעות חיוביות על דיכאון, נדודי שינה, ואיכות השינה אצל מבוגרים."

בין אם צחוק בעל יכולת הגנה עלינו, אין הכחשה על חשיבות הצחוק בקרב החברה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *