מדוע פעילות גופנית לא משפיעה על אנשים מסוימים?

פעילות גופנית רגילה נחשבת למפתח למניעת השמנת יתר ומקושרת להרגשה בריאה יותר, אבל חלק מהאנשים קוצרים תגמול גדול יותר מאחרים. מחקר חדש עשוי לשפוך אור על הסיבה לכך.

במחקר שבו נבדקו עכברים ובני אדם, החוקרים מצאו שרמות גבוהות יותר של selenprotein P – חלבון המופרש על ידי הכבד – קשורות להשפעה פחותה של האימון על האדם המתאמן.

החוקרים טוענים שתוצאות המחקר מצביעות על כך ש-selenoprotein P יכול להיות המניע להתנגדות הגוף לאימונים.

על פי הקווים המנחים של היום, בוגרים צריכים לעשות פעילות גופנית בעצימות בינונית באורך של 150 דקות שבועיות או פעילות בעצימות גבוהה באורך של 75 דקות שבועיות על מנת לשמור על בריאות תקינה.

בכל אופן, היענות גופנית לאימונים – הן מבחינת סיבולת והן בתחום הבריאות המטבולית – יכולה להיות מגוונת בצורה רחבה מאדם לאדם.

בפרט, חלק מהאנשים יכולים להראות חוסר היענות גופנית שלמה לשיפור אירובי. בדומה, 15-20 אחוזים מהמטופלים עם סוכרת מסוג 2 מראים השפעה ירודה של היפוגליקמיה על פעילות גופנית סדירה.

ממצאים אלו מראים על כך שחלק מהאנשים סובלים מחוסר היענות לפעילות גופנית ושואבים יתרונות מוגבלים מקידום הבריאות על ידי פעילות פיזית.

המנגנון המדויק מאחורי חוסר היענות גופנית, עדיין לא ברור.

Selenoprotein P קשור לסיבולת גופנית מופחתת

בהתחלה, צוות החוקרים אמד את ההשפעות של אימון גופני על שתי קבוצות של עכברים: קבוצה אחת שהייתה בעלת חוסר ב-selenoprotein P וקבוצה אחת שיש לה את החלבון.

שתי הקבוצות רצו על הליכון במשך 30 דקות בכל יום למשך חודש. החוקרים מצאו שהעכברים חסרי ה-selenoprotein P היו בעלי יכולת גופנית כפולה מהעכברים בעלי ה-selenoprotein P.

מעבר לכך, בסוף חודש האימונים, העכברים חסרי ה-selenoprotein P הראו ירידה גדולה יותר ברמות הסוכר בדם בעקבות הזרקת ההורמון אינסולין.

העכברים בעלי selenoprotein P הראו ירידה בזירחון של האנזים AMPK בשריריהם. החוקרים מסבירים כי זרחון AMPK קשור למספר יתרונות גופניים.

בנוסף, החוקרים מצאו שעכברים שחסר להם LRP1 – קולטן של selenoprotein P בשרירים – הם חסרי יכולת לספוג את הselenoprotein P לשרירים.

הממצאים עשויים להוביל לסמים משפרי יכולת גופנית

הדבר הבא היה לקבוע מה ההשפעות של ה-selenoprotein P על פעילות הגופנית אצל בני אדם.

החוקרים גייסו 31 נשים בריאות שלא עשו פעילות גופנית באופן סדיר.

כל הנשים לקחו חלק ב-8 שבועות של פעילות אירובית, היה פיקוח על צריכת החמצן שלהן לאורך כל התקופה, דבר שהיה למדד לסיבולת הגופנית.

הצוות מצא שהנשים שהיו בעלות רמות גבוהות של selenoprotein P בדם הראו צריכת חמצן נמוכה יותר מאשר אלו שהיו עם רמות נמוכות.

החוקרים מאמינים שהתוצאות מצביעות ש-selenoprotein P תורם לחוסר היענות הגוף לאימונים על ידי מיקוד קולטן LRP1 בשרירים.

דרוש עוד מחקר על מנת לקבל הבנה עמוקה יותר כיצד selenoprotein P משפיע על פעילות פיזית, אבל הצוות מאמין שהמחקר הנוכחי סלל את הדרך לתרופות שיפחיתו את יצור ה-selenoprotein P בשביל לשפר את הסיבולת הגופנית.

אולי יעניין אותך גם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *